World press photo- ״עדות מקומית ״

לפני שנתיים היה לי חלום.

נראה לי שזה היה בדרכי לעוד איזה אימון בתל אביב, הפעם ריצה. תמיד בריצה המוח שלי הוא אקסטרא יצירתי וגם בפעם הזו שהלכתי לרוץ בפארק הירקון ראיתי את הגשר שחוצה את הירקון ואמרתי על זה אני חייב לטפס, זה יכול להיות אחלה פרויקט.

כבר באותו שבוע ב2012 הרמתי טלפון לאפרת סער.

http://www.efratsaar.com

אפרת היא חברה וצלמת בחסד שבדרך כלל אפשר למצוא אותה מחוברת חזק לקייט אבל הפעם הצעתי לה תיעוד נדיר ביבשה. התקשרתי אליה- ״הי אפרת יש לי רעיון מדליק, אני רוצה לטפס על הגשר הזה בירקון ונראה לי שאם את בעניין יהיה לך מעניין לתעד את זה.

אפרת התלהבה, אבל התלהבות לחוד וחיים לחוד, עבר זמן ולא ממש הצלחנו להוציא את זה לפועל.

שנתיים עברו ועדיין היתה תקועה לי המחשבה שאני חייב לעשות את זה, עד שהגיע קייץ 2014, בדיוק אחרי המלחמה צוק איתן, הרמתי שוב טלפון לאפרת ואמרתי לה ״ נו מה דעתך? והיא אמרה יאללה בוא היום נלך!״

התחלתי את היום בצעידה נרגשת בחום של אוגוסט לגשר נמיר באיזור הירקון. זה פעם ראשונה שאני ממש מטפס על מבנה אורבני, בעבר יצא לי לשחק סביב כול מיני בתים וקירות אבל הפעם זה היה אמיתי וגבוה, ואסור ליפול.

בהתחלה טיפסתי על הגשר העליון. אני חייב להגיד שזו חוויה אחרת לעלות און סייט (ללא היכרות מקדימה) על משהו ממתכת שאין לך מושג איפה האחיזות אשר מטונף מאבק העיר בשלהי הקיץ הלוהט.

חווית הטיפוס על הגשר העליון היתה נחמדה אבל הדבר האמיתי הגיע כשניסיתי להתמודד עם טיפוס מתחת לגשר ומעל המים.

תמיד היתה לי סיבולת טיפוס לא רעה, אבל הפעם נדרשתי אליה באופן מיוחד. הגשר התחתון עשוי קורות ברזל והוא משתרע נראה לי לאורך של 40 מטר, המטרה שלי היה לחצות אותו ולנסות לצאת מאחד הצדדים.

התחלתי בקפיצה אליו ממעבר הולכי הרגל, צעד דינמי קטן אבל מפחיד עם פוטנציאל נפילה לא נעימה והתחלתי לטפס לאורכו.

 שוב ליוותה אותי תחושה מוזרה, התחושה של טיפוס במקום זר שהגוף לא רגיל וצריך פתאום ליישם טכניקת טיפוס צוקים על קורות ברזל ארוכות מלוכלכות וקרות.

להיות מסוגל להיות תלוי על הידיים שעות ארוכות הוכיח את עצמו כי הטיפוס עצמו לקח כשעה וחצי בו ירדתי פעם בודדת לרצפה.

העוברים והשבים בפארק באותו יום לא יכלו להשאר אדישים למראה המוזר שהם פגשו בפארק, איש מוזר לבוש במכנסיים צהובות זועקות תלוי הפוך על הגשר בפוזיציה לא אופיינית במקום שכמובן אדם לא היה קודם.

 הקהל הרב שהצטבר באיזור לא יכל שלא לקרוא קריאות עידוד והשתהות, הי קצת מביך אבל אני לא יכול להאשים אותם ואני חייב להגיד שלא פעם בזמן הטיפוס עבר לי בראש ״ איזה צורה נהדרת לחשוף את הספורט המיוחד שלי לקהל הרחב.

למזלי הגדול אפרת היתה איתי ותיעדה את הכול, ושלחה את התמונות לתחרות תמונות עיתונות ״עדות מקומית״.

״עדות מקומית״ היא תערוכות העיתונות החשובה בישראל והיא חלק מתערוכה עיתונות בינלאומית שנקראת world press photo.

כול התמונות בתערוכה, בעצם משתתפות בתחרות בקטגוריות צילום שונות.

להפתעתינו הרבה לא רק שהתמונה זכתה להכנס לתערוכה היא גם זכתה במקום הראשון בקטגורית צילומי ספורט.

ויחד עם פרסום התמונות בתערוכה, הפרויקט קיבל כיסוי תקשורתי נרחב במגזין הטיפוס הגרמני ומגזין הטיפוס הצ׳כי הגדול המדינה.

תערוכת עדות מקומית מוצגת עד סוף החודש ב״מוזיאון  ארץ ישראל״ ישראל בתל אביב, ואני ממליץ ללכת לראות אותה.

יש שם תמונות מהממות ועוצרות נשימה מרחבי העולם וגם את התמונה שלנו.

http://www.eretzmuseum.org.il/453/

בפעמים שהלכתי לתערוכה לא יכולתי שלא לחשוב על העובדה, שמצד אחד הספורט שלנו כול כך איזוטרי ונאבק על קיומו בישראל ומצד שני ולמרבה האירוניה תמונת טיפוס נבחרה למקום ראשון בקטגריית צילומי ספורט ומוצגת מידי יום לעיני אלפי אנשים בישראל במוסד ממלכתי בתל אביב.