שברי מאמץ באצבעות אצל מטפסים מתבגרים, הבנה וניהול הפציעה.

ככל שהפופולריות של טיפוס עולה בקרב מתבגרים, כך עולה הסיכון לפציעות שימוש יתר, פציעה יחודית למטפסים צעירים היא שברי מאמץ באצבעות של הידיים.

פציעות אלו עלולות להוות מטרד רציני ודאגה משמעותית בשל הפוטנציאל שלהן לשבש את צמיחת השלד בקבוצת גיל זו ובגלל ההעדרות הארוכה מטיפוס

בנימה אישית – זה אחת הפציעות היחידות שאני מרחיק ספורטאים צעירים מטיפוס לתקופה ממושכת

שברי מאמץ ( ואל תטעו בשם- זה שבר לכל דבר) באצבעותיהם של מטפסים צעירים נגרמים בעיקר באימונים האינטנסיביים והרציפים האופייניים לספורט ולספורטאים.

פציעות אלו מתרחשות כאשר הסבילות המכנית של קומפלקס הזה של לוחיות הגדילה בקצות האצבעות אינו עומדת בעומסים חוזרים ונשנים זאת בשילוב עם תקופה גדילה רגישה ( בנים סביב 12-15 ובנות סביב קבלת הווסת) גורם לקצה לוחית הגדילה להשבר.

פציעות אלו מטופלות בדרך כלל באופן שמרני, במיוחד אם השבר אינו זז ממקומו באופן נרחב.

שיקום והחלמה

הגישה המומלצת ביותר לטיפול בשברי מאמץ באצבע כרוכה בהפסקת טיפוס לחלוטין למשך כ-6-8 שבועות. במהלך תקופה זו, המטופלים יכולים להשתמש בידיהם לפעילות יומיומית אך עליהם להימנע מכל ספורט שמעמיס על האצבעות ועבודה ידנית הקשורה באצבעות.

במקרים מסוימים נעשה שימוש בסדים לאצבעות במשך 2-3 שבועות עם תוצאות טובות.

לאחר הערכה קלינית ורדיוגרפית, מומלץ בדרך כלל להתחיל מחדש בהדרגה של פעילויות ספציפיות לספורט לאחר 8-12 שבועות. יש לציין שהמטופלים חוו תוצאות טובות יותר אם הטיפול, כולל הפסקת פעילות, החל מיד לאחר הופעת התסמינים, במקרים קיצוניים, בוצע טיפול כירורגי לאיחוי שברים חוזרים ונשנים.

מניעה ומודעות

בעוד שטיפוס הוא ספורט מתגמל מאוד הוא גם תובעני פיזית, חשוב שספורטאים צעירים, הורים ומאמנים יהיו מודעים לסיכונים הכרוכים באימון אינטנסיבי.

תקופות מנוחה קבועות, טכניקה נכונה ותשומת לב מיידית לכל כאב או אי נוחות באצבעות ונפיחות חריגה הם סימני אזהרה וגילוי מוקדם לסייע במניעת פציעות חמורות ולהבטיח שמטפסים צעירים יוכלו ליהנות מהספורט תוך שמירה על בריאותם הגופנית.

המפתח להחלמה מוצלחת הוא אבחון מוקדם והתחלה מיידית של טיפול. גישה זו עוזרת למנוע את התקדמות הפציעה ומבטיחה חזרה בזמן לספורט.

לסיכום, טיפוס הוא ספורט בריא בטוח ומדהים ללא ספק אם זאת חשוב להבין שבקרת עומסים חשובה לספורטאי בכל גיל ובכל רמה על ידי צוות רפואי וצוות המאמנים.

יש תקופות רגישות יותר בהתבגרות שדורשות תשומת לב מיוחד והורים ומאמנים צריכים להיות עם יד על הדופק, כמובן שבריאות המטפס חשובה יותר מכל אימון ותמיד צריכה להיות במקום הראשון.

דווקא שברי מאמץ אפשר למנוע על ידי הבנת הסיכונים ונקיטת אמצעי הזהירות הדרושים, מטפסים צעירים יכולים להמשיך להתאמן בריאים ושלמים לאורך ההתבגרות ללא פגיעה בגוף וזאת עם קצת תשומת לב.

מקורות:

1. Primary Periphyseal Stress Injuries in Young Athletes: A Systematic Review

2.Primary Periphyseal Stress Injuries of the Fingers in Adolescent Climbers: A Critical Review