האם דירוג זה השיטה הטובה ביותר לכמת את עצימות האימון? האם יש שיטה טובה יותר? התשובה היא כן!
דירוגים בטיפוס אמורים לכמת את רמת הקושי של המסלול, אבל כל מטפס ותיק וצעיר יגיד לך שזה לא כך במציאות. המציאות היא שלפי הדירוג אי אפשר לדעת באמת את רמת הקושי של המסלול.
איך קובעים דירוגים? (גם בשטח וגם בקיר)
מתכנסים כמה מטפסים ותיקים ומנסים להעריך לדעתם, על סמך ניסיון קודם איזה דירוג "מרגיש להם המסלול" ולכן תהיה שונות בדירוג שאנשים יתנו לאותו מסלול. מעצם העניין הדירוג משקף רק באופן יחסי את מידת הקושי של המסלול, ותחושת המאמץ הסובייקטיבית של כל מטפס על אותו מסלול תהיה שונה,
רואים ומרגישים זאת בדוגמאות רבות, למשל כשעוברים בין מצוקים שונים או בין קירות שונים כשאנשים שונים מדרגים מסלולים בדירוג דומה.
דוגמא נוספת להמחיש את הבעיה היא כזו: אם תנסו לקחת בן אדם חדש מן הרחוב ולהסביר לו מה זה וי 1 או וי 5 אני מניח שתתקלו בקשיים רבים, כלומר יהיה מאוד מורכב להסביר לו איך הקושי של וי 5 צריך להיות ואיך מרגיש וי 3 .
מעבר לבעייתיות האוביקטיביות של הדירוגים כמדד לרמת קושי אבסולוטית, יעד של רבים מאיתנו זה להשתפר בדירוג מסוים שלא בהכרח משקף רמהנ מסוימת וגם בתוכניות אימון רבות הדירוג משמש ככלי להערכת העצימות של האימון ועל זה נדבר במאמר זה ואציע חלופה נחמדה וקלה לישום .
לרוב כאשר מאמנים רוצים לתת למתאמנים שלהם ( כולל אני ) את רמת הקושי של האימון בד"כ משתמשים בדירוגים, לדוגמא " תטפסי 3XV5 או 10X V7 " כך שהדירוג קובע כביכול את מידת המאמץ, זו שיטה מאוד מקובלת, אבל האם זה אומר שזו תהיה רמת קושי מתאימה לכולם? כלומר האם 10 מסלולי וי 5 יהיו אותה מידת מאמץ לשני אנשים שונים? איפה ההתאמה של המתאמן למסלול?
ואולי יש דרך אחרת ?
בואו רגע נעשה זום אאוט ונסתכל מה קורה בענפים שונים מטיפוס.
בענפי ספורט אחרים כגון אופניים וריצה פיתחו במשך השנים שיטות ואמצעים להעריך את מידת המאמץ של המתאמן באופן ספציפי אליו.
השיטה המקובלת ביותר בענפים אירוביים היא דרך הדופק.
מחקרים רבים לאורך העשורים מצאו שיש קורלציה בין פעימות לב בדקה (של אדם בריא) לבין מידת המאמץ של האדם, כך שאם נמדוד דופק במהלך אימון אירובי נדע באיזה אחוז מאמץ המתאמן נמצא. שיטת הערכה של מבחני מאמץ והמדידת הדופק המירבי של ספורטאי מתבססות על הנחות אלו .
אם אנחנו יודעים למדוד את הדופק של ספורטאי נוכל להתוות את מידת המאמץ לאימון.
לדוגמא: נוכל לתת למתאמן לרוץ 2 ק"מ בדופק של 60 % מהדופק המירבי שלו או או לרוץ ב80% מהדופק המירבי שלו וכך נוכל להשפיע על עצימות האימון באותם 2 ק"מ.
בשנת 1982 חוקר בשם גאנר בורג (Gunner Borg) פיתח סולם הערכת מאמץ : Borg rating of perceived exertion אשר מכמת באופן נומרי את התחושה הסובייקטיבית של מידת המאמץ שאדם חווה, בסולם של בין 6-10 כך ש6 מסמל ללא מאמץ כלל ו20 זה המאמץ הקשה ביותר שאדם מסוגל להגיע אליו, לתפיסת המאמץ קוראים באנגלית
rating of perceived exertion scale או בקיצור –RPE
מחקרים שניסו למצוא את הקשר בין תפיסת המאמץ (דירוג על פי בורג) לבין הדופק המרבי ואחוז רווית החמצן בדם (VO2) גילו שיש קשר חזק בין תפיסת המאמץ של אדם לבין מדדים פיזיולוגים. אולי זה נראה ברור, אבל ככל שאדם תפס את המאמץ שלו כקשה יותר ככה הדופק שלו היה יותר גבוה יותר ואחוז צריכת החמצן שלו גבוה יותר.
במחקרים נוספים מהשנים האחרונות מצאו גם מתאם חיובי בין תפיסת המאמץ לבין אימוני התנגדות (אימוני כוח), כלומר ככל שהמתאמן תפס ודירג את המאמץ כגבוה יותר כך באמת האדם הרים אחוז גבוה יותר מהמשקל המרבי שיכול להרים. כמו כן נמצא שRPE הוא מדד מהימן למדוד את מידת המאמץ וההמלצה היא לשלב אותו במקום מדידת כוח מקסימלית.
ואכן בשנים האחרונות נעשה שימוש בסולם בורג במגוון רחב של דומיינים שדורשים כימות של המאמץ, מרפואה כללית בבדיקות מאמץ, לשיקום ופיזיותרפיה וגם בתוכניות אימון לרבות אימוני כוח.
מסתבר שאנחנו יודעים לדרג ולנבא את מידת המאמץ הסובייקטיבי אלינו בצורה די טובה ועם מתאם גבוה לעולם האמיתי, כלומר אם אני תופס את המאמץ כ8 מתוך 10 כנראה שאני באמת כמעט במאמץ מקסימלי וזה רלוונטי לריצה לאופנים או לאימוני התנגדות וכנראה גם לטיפוס.
מכיוון שדירוגים לא יכולים לתת לנו מושג על מידת המאמץ הסובייקטיבית שלנו במסלולים, יש לנו קושי להשתמש בדירוג כתאור דרגת הקושי של המאמץ מעצם העובדה שדרוג הוא דבר מאוד סובייקטיבי ועבור מטפס אחד המאמץ על וי 5 מסוים יהיה שונה מהמאמץ על וי 5 אחר. כשיטה נוספת להעריך את עצימות האימון, אני מציע שבמקום להשתמש רק בדירוגים לאימון טיפוס, על מנת להגדיר את מידת העצימות של האימון לעצמנו בתוך האימון עצמו, נוסיף להעריך את עצימות האימון גם על פי הRPE בסולם בורג צורה כזו שלכל מסלול ניתן שני דירוגים: האחד הדירוג שניתן למסלול על ידי בונה המסלולים, ודירוג שני יהיה תפיסת המאמץ האישית שלנו.
כך נוכל לעשות פרסונליזציה לדירוג בכך שניתן תת דירוג לכל בעיה ונהתאים את עצימות האימון באופן פרסונלי לנו.
לדוגמא הנה מתוך האימונים שלי:
אימון סיבולת: 5XV6 ברצף כפול 6 פעמים – לא מספיק טוב- מכייון שיכולים להיות וי 6 קלים מאוד שלא יגרדו את הסיבולת שלי ויכולים להיות וי 6 קשים מידי.
במקום זאת אפשר כך 5 מסלולים ברצף שהRPE הוא 17 מנוחה 10 דק , 6 סטים
יחד עם המדד האובייקטיבי האישי שלי אוכל לבנות תוכנית אימונים מבוססת עצימות טובה יותר.
על מנת לפשט את הדברים ולעשות סולם יותר אינטואיטיבי בשנים האחרונות ישנה גם מודיפיקציה לסולם בורג שמפשטת את השימוש בו.
במקום סולם של 6-20 אפשר להשתמש בסולם של מכמת את מידת המאמץ בין 0-10 כך ש 0 ללא מאמץ ו10 מאמץ הכי גבוה שאפשר.
אני מציע לכם ללכת לאימון הבא ולנסות לשחק קצת עם מידת המאמץ ולנסות להבין איך מיידית תפיסת המאמץ משפיעה על האימון ללא קשר לדירוג.
אפשר גם לעשות זאת באימוני כוח ואירובי וכך בשבוע שלם אפשר למנן את מידת המאמץ הכללי וכך גם לדעת אם אתם מתאמנים בעצימות הנכונה עבורכם.
- Borg GA. Psychophysical bases of perceived exertion. Med Sci Sports Exerc. 1982;14(5):377-81.
2. Habibi, E., Dehghan, H., Moghiseh, M., & Hasanzadeh, A. (2014). Study of the relationship between the aerobic capacity (VO2 max) and the rating of perceived exertion based on the measurement of heart beat in the metal industries Esfahan. Journal of education and health promotion, 3, 55.
3. Row, Brandi S1; Knutzen, Kathleen M2; Skogsberg, Nikolaus J3 Regulating Explosive Resistance Training Intensity Using the Rating of Perceived Exertion,