מיקוד קשב בלמידה טיפוס: מאמר מס 2 בעקרונות למידה מוטורית למטפסים

ֿכתבה #2

בכתבה הקודמת דיברנו על למידה מוטורית, מהי ולמה היא חשובה לטיפוס. 

ככלל, סיפרנו שמיומנויות מוטוריות נרכשות ללא תשומת לב על ידי ניסיון וקשה לדווח מתי התרחשה הלמידה. 

כמו כן, דיברנו על עקרון אחד בלמידה והוא למידה מסוג Block Practice Vs Random Practice,  ומה היתרונות של כל שיטה. 

אם פספסתם את המאמר  אפשר לחזור לקרוא אותו פה.

בכתבה הזו נדבר על מיקוד הקשב בלמידה כחלק מפידבק.

פידבק בלמידה מוטורית הוא נושא רחב מאוד כי אנחנו מקבלים פידבק מהמון מקורות בזמן תנועה:

 ממערכות הגוף השונות כמו; ראיה, שמיעה, שיווי משקל, פרופריוספציה, תחושה וכו׳. 

פידבק חיצוני – שעליו נדבר יותר  בכתבה הבאה 

לא נרחיב במאמר זה על כל מרכיבי הפידבק ומה עדיף ללמידה אבל בבואנו, כמתאמנים או כמאמנים, לקבל פידבק – אנחנו בוחרים איפה למקד את הפוקוס שלנו.

מסתבר שאפילו לפעולה כה פשוטה כמו איפה למקד את הפוקוס של התנועה שלנו יש השלכות נרחבות על למידה התנועה.

יש שתי דרכים עיקריות למקד את הפוקוס התנועתי  :

 Internal focus of attention and External focus of attention 

בואו נגדיר את המושגים : 

1. Internal focus of attention – The focus is on the moving body parts and moving patterns referring to body parts. The goals are movement goals

בפוקוס פנימי תשומת הלב בטיפוס תהיה על יצירת התנועה עצמה – הרמת היד, סיבוב ברך, הרמת רגל, כיפוף כף רגל וכו׳

זה דבר שאפשר לשמוע מאמנים רבים נותנים בתור פידבק – תרים את הרגל! תצמיד את האגן!

כל אלו הם Internal focus of attention 

2. External focus of attention – The effect of the movement on the environment. Action goals 

במיקוד קשב על פוקוס חיצוני תשומת הלב תהיה בטיפוס על הגעה ליעד למשל – תגיע לאחיזה הבאה, תשתמשי רק באדומות, תדרוך רק על ג׳יבים.

 הפוקוס הוא על פעולות לביצוע  והמטרות שלהם ולא על תבנית התנועה.

במקרה כזה יש יעד ברור לאן התנועה צריכה להגיע והביצוע קורה מעצם היעד עצמו ללא פוקוס על התנועה עצמה, כלומר זה לא משנה כמה הרמת את הרגל כל עוד הרמת אותה והגעת לאחיזה הרצויה . 

אז מה עדיף? איזה מיקוד פוקוס נכון יותר ללמידה ? 

המחקר בלמידה מוטורית  מצא כי פוקוס חיצוני משפר למידה ועדיף על פני פוקוס פנימי בלמידה מוטורית.

הפעולות והביצוע יהיו יותר אפקטיביים כאשר התכנון (והקשב) יהיה על התוצאות הצפויות ולא על תבנית התנועה הנדרשת לביצוע.

לדוגמא: 

כל מסלול טיפוס באשר הוא מצריך מאיתנו קשב חיצוני. האחיזות מהוות לנו מטרה, והתנועה קורית מעצם הרצון שלנו להגיע למטרה, הפידבק מתקבל מעצם ההגעה למטרה והוא זה שנותן לנו את הגירוי ללמידה. 

מיקוד קשב פנימי (פחות מומלץ)  כמו כמה להרים את הרגל, להזיז יותר את האגן הוא פחות מיטבי ללמידה, ועדיף שהפוקוס של הקשב יהיה על הגעה למטרה מסוימת ולא על הזזת האגן.

נשמע לכם מורכב? אז נכון זה קצת מורכב יותר מאשר תכופף את הברך, תרים את היד. 

אבל אנחנו יצורים מורכבים וזה כל הכיף ומצד שני זה הרבה יותר אינטואטיבי לעבוד לפי מטרות תנועה ולכוון לעבר מטרה ברורה מאשר לדעת לכופף ברך בדיוק ב90 מעלות.

אז לסיכום:

מיקוד הקשב לפוקוס חיצוני עדיף על מיקוד הקשב על פוקוס פנימי. 

יש להגדיר את מטרת הפעולה – מטרת האימון או מטרת התנועה.

יש עדיפות למתן הנחיות לעצמנו או של המאמן שמפנות לקשב חיצוני לאפקט של הפעולה על הסביבה – נגענו באחיזה או לא נגענו, עשינו פעולה שגורמת לאפקט על הסביבה וקבלת פידבק מהפעולה.

עוד נקודה חשובה, החיים הם לא שחור לבן. בעוד פוקוס חיצוני עדיף, הלמידה יכולה להיות איטית יותר, ולעיתים נתבל בMixed focus – הרוב חיצוני וקצת פנימי.

 זהו עד כה על מיקוד קשב בלמידה, אם יש לכם שאלות נוספות מוזמנים לשלוח לי ובמאמר הבא על למידה מוטורית (מספר 3) נרחיב מעט יותר על עקרונות פידבק נוספים שמקדמים למידה מוטורית ושיקחו אותנו בדרך הנכונה להיות מטפסים טובים יותר.

אם תגללו עוד למטה צירפתי לכם וידאו לאימון טכניקה שאפשר לתרגל בו קשב חיצוני

תהנו