שוקולד וריצה

שוקולד וריצה 

אני ממש אוהב שוקולד. 

מגיל קטן אהבתי שוקולד. לבית ספר אכלתי רק פיתה עם שוקלד. 12 שנה אותו דבר, פיתה עם ״ממרחית״.

שהגעתי לגיל 20 חשבתי שכולם יש כרס בגיל 30 וגם לי יהיה.

 כי ככה זה, אבל אז למדתי שזה לא חובה וזה תלוי בכמה שוקולד אני אוכל.  אז הפחתתי ואני אוכל פחות, וקצת יותר דברים אחרים. 

אני ממש אוהב לרוץ.ממש.

זה היה הספורט שלי. הייתי די טוב בזה.  לרוץ. פשוט לקחת נעלים או לא, ולצאת לחקור.

אני אוהב להרגיש שאני עובר מרחקים ורואה נופים חדשים וישנים בריצה, אבל אז התחלתי לטפס ולמרות שאני ממש ממש אוהב לרוץ הפחתתי ואני רץ פחות ועושה יותר דברים אחרים.

אני לא חושב שריצה היא הכרחית על מנת להיות מטפס טוב וגם אני לא חושב שהיא תורמת לטיפוס.  אולי להיפך. אולי היא מעייפת ומגדילה מסה במקומות הלא רצויים, וכנראה היא לא ספציפית, ואין מטרה באמת להשתפר בריצה על מנת להשתפר בטיפוס.

אבל אני ממש אוהב לרוץ. אז אני רץ קצת, ממש מעט, כמו שוקולד.  

[email-subscribers-form id="{form-id}"]