?אימון מטפסים – האם הגיע הזמן לשינוי תפיסה

עם כניסת הטיפוס להיות ספורט אולימפי וגדילה של הספורט מתקני האימון וכמות האנשים שמטפסים ומתאמנים, נעשים יותר ויותר מחקרים מדעים על הפזיולוגיה של הטיפוס ומדעי האימון.

אם פעם היינו מעתיקים עקרונות מענפי ספורט אחרים, היום יש גוף ידע גדל יותר ויותר, על אימון ספציפי לטיפוס. 

בענפים כמו ריצה, ישנם אמצעים פשוטים לנטר עומסים ולהתאים את עצימות האימון ליכולת המתאמן ומטרותיו, דוגמא לאמצעי שכזה הוא שעון דופק.

היום שעון דופק פשוט, יכול לתת מידע על הדופק באימון על מרחק הריצה על כמות הקלוריות שנשרפו וכן הלאה, כל זאת נובע מן העובדה שמצאו קשר בין הדופק למידת המאמץ על שריר הלב והריאות, ושדופק הוא מדד אמין למידת המאמץ הזה מתוך עקרונות אלו אפשר גם לגזור את מטרות אימון .

בטיפוס המצב הוא לא כך, מכיוון שבטיפוס ישנו כיווץ איזמטרי של שרירי האצבעות, ישנה הפסקה של אספקת דם רגעית לשריר הידים, דבר אשר גורם לעליה בלחץ הדם ועליה בדופק. 

המאמץ הוא לא אחיד וכמו כן פקטורים פיסכולוגים כמו פחד וחרדה שנוכחים בטיפוס יכולים לשנות את הדופק של המתאמן, לכן שעון דופק אינו כלי רלוונטי במקרה של אימון טיפוס.

עוד מכשלה מאוד גדולה היא שבשונה מריצה שהמגרש הוא קבוע ( מרחק או זמן) בטיפוס רמת הקושי שנקבעת(הדירוגים) היא על בסיס סובייקטיבי לגמרי, ללא שום סטנדרט.

 אני בטוח שאם יצא לכם לטפס בקירות שונים חוויתם את הבדלי הדירוג שיש אפילו בארצינו הקטנטונת.

אז מה כן?

בשנים האחרונות חברה בשם לאטיס Lattice Training (גילוי נאות אני נמנה עם צוות המעריכים שלה)  בוחנת אפשרויות סטיסטיות למצוא הקשרים בין יכולות פזיולוגיות לבין רמת טיפוס, ואחרי עשור של מחקר 

כולל מחקרים קלינים – יש תוצאות מרשימות.

אולי המדד הכי ברור והכי ישיר שנמצא ושהיה צריך לפתור זה מה הקורלציה בין כוח אצבעות לבין רמת קושי 

והאם כוח אצבעות מסויים יכול לנבא פוטנציאל טיפוס.

והתשובה היא- כן 

בשלב הראשון היה צורך לפתח מודל מדידה סטנדדרט, ודבר נוסף הוא  שכול נתון שנמדד יכנס לDataBase ויעבור אנליזה סטטיסטית וקורלציה בין המשתנים הנמדדים וכמו כן לנרמל את הנתונים לגובה מין משקל רמת טיפוס וכו'

פרוטוקל המדידה הכוח וכלי המדידה גם כן אחיד ( Lattice Rung)

גם כן אחיד ומודד כוח אצבעות בתליה על 2 ידים ותליה על יד אחד תלוי ביכולותו של המתאמן.

בשנה האחרונה נכנס גם כלי מדידה נוסף והינה פלטת כוח מחוברת לפינגרבורד שיכולה למדוד משתנים כמו 

כוח מרבי, זמן פיתוח כוח ועייפות מקומית בשרירי האמה.

 לפני כשנה  פורסם מחקר מאוניברסית דרבי שמצא את CRITICAL FORCE למטפסים( מדד שבשימוש נרחב במדעי האימון ) כלומר מה הסף שימנו יש ירידה משמעותית בכוח ואין יכולת להתמיד במאמץ.

זהו מדד אשר יכול לתת למטפס בולדר או הובלה  המשמעות הגבוהה ביותר בתחום של התעייפות 

וכמו כן להתאים את תוכנית האימון בהתאם.

מבדק נוסף לסיבולת אנאירובית וליכולת התאוששות על הקיר בצורה יותר פונקציונלית נערך על ה  Lattice Board  

הרעיון מאחורי Lattice בורד (קיר המדידה והאימון), שהאחיזה היא תמיד באותו גודל , ורצף האחיזות דומה,  דבר שמזכיר ריצה בצורה הכי קרובה, וכך המדידה של יכולת אנאירובית ושל יכולות התאוששות בכל בדיקה

( בעולם) מתרחשת בתנאים דומים.

הכוח של המערכת מדידה של Lattice היא במספרים הגדולים באנליזה ובדאטה בייס העצום שלה 

כל בדיקה ( עד היום 3000 מטפסים) מוסיפה עוד ידע למאגר נתונים .

כיום כמאמן ומעריך של Lattice פתוחה בפני מערכת המידע האמפירת הזו ויש באפשרותי לבדוק בצורה מיטבית וסטנדרטית  פרמטרים של כוח אצבעות, סיבולת אנאירובית, יכולת התאוששות, יעילות תנועה,וטכניקה של המטפס הנבדק וכמו כן להשוות את הנתונים שלו למאגר הנתונים שלנו בLATTICE וכך להבין בצורה מדעית מה החוליה החלשה.

אני יכול לנבא בצורה לא רעה היכן המטפס נמצא היום ביכולות שלו והאם המטרות שלו ריאלית

 וכאשר אני בונה את  תוכנית אימונים להתייחס לחולשות של המתאמן בצורה הכי מדוייקת שקיימת היום על פי מדידה אמפירית  סטנדרטית ובסיס נתונים גדול, וכמו כן הניסיון שלי כמטפס מקצועי פזיותרפיסט ומאמן.

טיפוס זו עדיין אומנות, אבל ככול ספורט אחר שגדל גם המדע נכנס לתמונה, ובעיני כלי מדידה סטנדרטים אשר מוכחים מחקרית הם הדרך לקדם את הספורט שלנו צעד נוסף קדימה .